החשיבות והשימוש של קנון במוזיקה הטורקית

על הקנון הטורקי

לקנון הטורקי (qanun) יש מקום חשוב במוזיקה הטורקית. הקנון הוא כלי עוצמתי שאין בלעדיו הרכב של מוזיקה טורקית. מקובל להניח שהקנון הוכנס למוזיקה הטורקית בתקופת האימפריה העות׳מאנית, במאה ה-19, בידי מהגר סורי שהגיע מקהיר. מנגד, לקנון יש גם סיפור מאוחר יותר שראשיתו ב-1876. מסופר שיש הבדל בין הדגם הישן של הקנון לדגם החדש, שאת דוגמאותיו המוקדמות ביותר בנה בונה הקנונים האיסטנבולי מחמוט אוסטה (Mahmut Usta). שני הדגמים התקיימו זה לצד זה ככל הנראה עד שנות השלושים של המאה העשרים, על פי הפרוטוקולים של קונגרס המוזיקה הערבית שנערך בקהיר בשנת 1932. המאפיין של הדגם החדש יותר של הקנון היה השימוש בידיות פליז קטנות הממוקמות בצד שמאל של התיבה, סמוך לתיבת היתדות (שהיא גם צד שמאל של הנגן). ידיות אלה שימשו לשליטה במתח המיתרים. על הקנון הטורקי יש בין חמש לתשע ידיות לכל שלושה מיתרים, ואפשר לסובב אותן כדי לכוונן את המרווחים בדיוק רב. כך מאפשרות הידיות לנגן את מלוא מנעד הסולמות. הכנסתן של ידיות אלה עודדה את בנייתם של כלים גדולים יותר.

הקנון הוא צית׳ר תיבה פרוט, בעל צורת טרפז, ואינו שונה במיוחד מצית׳רים אחרים הנהוגים בארצות ערב. עם זאת, החידושים והמאפיינים שהוזכרו לעיל סייעו לקנון הטורקי לפתח קול אופייני יותר; צליל הידיות הנעות ייחודי לקנון הטורקי. גם טכניקת הנגינה היא תוצאה של התפתחות שנפרשה לאורך זמן. במוזיקה הטורקית יש נגני קנון רבים. מן המקורות ההיסטוריים עולה שבתחילה ניגנו בקנון כשהוא מוחזק אנכית. החידושים שנעשו בשלהי המאה ה-19, בתקופה העות׳מאנית, הובילו לפיתוח טכניקות וירטואוזיות והקלו על יישום מרקמים הרמוניים ופוליפוניים.

מיתרי הקנון נפרטים באמצעות מפרט טבעתי המונח על האצבעות המורות. בשונה מן הקנון הערבי, הנגנים הטורקים משתמשים אך ורק במפתח סול בנגינה בקנון. כששתי הידיים מנגנות מהלך באוניסונו, הן מותירות השהיה זעירה בין ההקשות, וכך מהלכים מקושטים יוצרים תחושת מרחב.

״קונצ׳רטו לקנון״ שחיבר חסן פריט אלנאר (Hasan Ferit Alnar), מלחין טורקי ידוע ווירטואוז קנון של המאה ה-20, נושא את המאפיינים שנוצרו בעקבות ההתפתחויות שהוזכרו לעיל.

הקנון הוא כלי ייחודי בעל גוון צלילי בהיר וקשת רחבה של צבעי צליל וגבהים. הוא אף מוזכר בסיפורי אלף לילה ולילה; אולי צלילו החולמני הוא שהפך אותו לנושא של אגדה. הקנון הוא כמו מלכת המוזיקה האמנותית הטורקית. כששומעים אותו בהרכב אי אפשר שלא לשים לב לצלילו המתכתי והבהיר, ונדמה שתפקידם של שאר הכלים בהרכב הוא ליווי בלבד. הוא אכן ידוע ככלי המיתר הפרוט החזק ביותר בטורקיה, ולכן הוא עשוי בקלות להסתיר את צלילי שאר הכלים בהרכב. עם זאת, הוא משמש בעיקר במוזיקה האמנותית ובהרכבי פאסיל (הרכבים המנגנים מוזיקה טורקית קלה במסעדות עירוניות בטורקיה) בטורקיה.